החלטה בתיק בר"ע 12046-05-13

השופטת רונית רוזנפלד

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; בל' 22041-09-12). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 26.6.12 (להלן גם: הוועדה).בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקש איבד 65% מכושרו להשתכר.

2.      לפי העולה מן הבקשה, המבקש, יליד 1955, עבד כנהג אוטובוס עד לחודש דצמבר 1997. ביום 27.3.12 נקבעה למבקש דרגת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 69%. ביום 26.6.12 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המבקש, וקבעה כדלקמן:

"הועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בסעיפי הליקויים המפורטים בו, בדו"ח עו"ש וכן עיינה בחוו"ד רפואית מפרופ' רביד מ-18/4/12.

לדעת הועדה במצבו הרפואי הנוכחי הנ"ל כשיר לעבוד באופן חלקי בעבודה מתאימה למגבלותיו, ובקירבה לשירותים בעבודות כגון: סדרן בתחבורה ציבורית, פקיד מודיעין בחברות תחבורה ציבורית, קופאי בחניון, תצפיתן בחדר בקרה, מבקר קבלות ביציאה ממרכולים. כל זאת בהתאם לנקבע בדרג I ."

לאור האמור קבעה הוועדה כי המבקש איבד 65% מכושרו להשתכר. כנגד החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      בפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' רביד שהוגשה בעניינו, לפיה הוא איבד את כושרו להשתכר באופן מלא. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לגילו של המבקש, להשכלתו ולמכלול הליקויים הרפואיים מהם הוא סובל. קביעת הוועדה מתמקדת במקום עבודה הסמוך לשירותים בלבד, ואין היא נותנת את דעתה לליקויים מהם סובל המבקש בגבו ובצווארו ולכאבים מהם הוא סובל בידיו ובירכיו. עוד נטען כי הוועדה לא נדרשה לכך שהמבקש חייב ליטול תרופות ולאופן השפעתן על כושרו לעבוד.

4.      ב פסק הדין מושא הבקשה ציין בית הדין האזורי כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונות המבקש. הוועדה התייחסה לכל סעיפי הליקוי שנקבעו למבקש והעריכה, על פי שיקול דעתה המקצועי, כי הוא איבד 65% מכושרו להשתכר. קביעת הוועדה הינה עניין המבוסס על שיקול דעתה המקצועי. כמו כן נקבע, כי החלטת הוועדה מיטיבה לעומת המלצת הרופא המוסמך מיום 20.3.12 אשר קבע כי המבקש מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, שהם גישה לשירותים ללא מאמץ פיזי, ועולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום מיום 25.4.12. לפי המלצה זו, עקב מגבלותיו הרפואיות יתקשה המבקש לחזור לעבודה מלאה, ולפיכך הוא איבד 65% מכושרו להשתכר ומסוגל לעבודה חלקית בלבד ללא מאמץ פיזי. אשר לחוות דעתו של פרופ' רביד נקבע, כי פרופ' רביד הינו מומחה ברפואה פנימית ואינו מומחה ברפואה תעסוקתית. מכל מקום, חרף המלצתו של פרופ' רביד סברה הוועדה כי המבקש כשיר לעבוד באופן חלקי, ולעמדתה שותפים הרופא המוסמך ופקידת השיקום. לאור האמור לא נמצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

5.      בבקשתו חוזר המבקש, בין היתר, על טענתו כי הוועדה לא התייחסה למכלול ליקוייו הרפואיים. הוועדה לא נימקה כיצד התחשבה בנתוניו האישיים של המבקש, שהוא בעל נכויות קשות ובעל השכלה בת 10 שנות לימוד; עבד כל חייו כנהג אוטובוס ואין הוא יכול לעסוק במקצועו; הופרש לפנסיה רפואית על ידי 'מבטחים' בשנת 2003 ומאז אינו עובד; בעבר נקבעה למבקש דרגת אי כושר חלקית ומאז הוחמר מצבו הרפואי. כמו כן, העיסוקים האפשריים שמונה הוועדה בהחלטתה אינם מתיישבים עם הליקויים האורטופדים המשמעותיים מהם הוא סובל, כמו גם עם תלונותיו שישיבה ממושכת מכאיבה לו, עם חששו להידבקויות במחלות נוספות והימנעותו מלהשתמש בשירותים ציבוריים ועם היזקקותו לטיפולי מוקד בתכיפות רבה.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 26.6.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7.      על פי הוראת סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, על הוועדה לבחון ראשית " את השפעתו לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה", ככל שעבד בעבר; שנית - " את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש  מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו". לעניין זה נפסק, כי " נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." (עב"ל 273/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.2004).

8.      עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את המבקש ואת בא כוחו, עיינה בתיק הנכות של המבקש שהיה לפניה והתייחסה לנתוניו הרפואיים. הוועדה הסתמכה על מכתב מאת פקידת השיקום לעניין כושר השתכרות מיום 25.4.12, ולפיו, " עקב מגבלותיו הרפואיות נראה שיתקשה לחזור לעבודה ... [מילה מחוקה, ר.ר] מלאה. לפיכך איבד כושרו להשתכר כדי 65% לצמיתות ומסוגל לחזור לעבודה חלקית בלבד ללא מאמץ פיזי." יוער כי הרופא המוסמך לעניין כושר השתכרות ציין בחוות דעתו מיום 20.3.12, בשים לב לליקוייו הרפואיים של המבקש, כי הוא מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, שהם " גישה לשירותים ללא מאמץ גופני." מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה סברה שאין מקום לקבל את גישת הרופא המוסמך, וקבעה כי במצבו הרפואי המבקש כשיר לעבוד באופן חלקי בלבד. לפיכך, פירטה הוועדה סוגים של עבודות בהן המבקש מסוגל לעבוד, התואמות את מגבלותיו: " עבודה מתאימה למגבלותיו, ובקירבה לשירותים בעבודות כגון: סדרן בתחבורה ציבורית, פקיד מודיעין בחברות תחבורה ציבורית, קופאי בחניון, תצפיתן בחדר בקרה, מבקר קבלות ביציאה ממרכולים." בקביעות אלה של הוועדה, שהן מתחום מומחיותה, לא מצאתי טעות משפטית. בקשר לכך יובהר, כי ועדת אי כושר קובעת את שיעור הנכות התפקודית של המבקש. הנכות התפקודית משמעה מידת צמצום כושרו של המבוטח להשתכר, לאור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית. בכך שליקוייו הרפואיים של המבקש הוחמרו אין בהכרח כדי לשקול לעניין דרגת אי כושרו להשתכר. התייחסותה של הוועדה הינה לכושר העבודה של המבוטח, ולא למצבו הרפואי (ראו דב"ע נב/118-99 צבי יאמין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 281, 282 (1992)).

9.      בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי  להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד (6 באוקטובר, 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: